<h1>יראים סימן ק"נ</h1>
<h2>דף כז:</h2>
מצות חרם. צוה והזהיר הבורא ב"ה כל המקדיש נכסיו בלשון חרם או בכנוי חרם כדתנן בנדרים פ"א [י' א'] כל כנויי חרמים [כחרמים] חרק חרף חרך הרי אלו כנוים באחד מאלו הלשונות שיאמר צריך [ליתן] לכהן דכתיב בפ' ויקח קרח כל חרם בישראל לך יהיה וי"א לבדק הבית שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה'. ותנן בערכין בפ' המקדיש [כ"ח ב'] ר' יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה', וחכמים אומרים סתם חרמים לכהן (ואמר עולא סתם חרמים לכהן) שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו א"כ למה נאמר כו'. ואמר רב הלכה סתם חרמים לכהן [ואמר עולא סתם חרמים לכהן] ורב יהודה אמר סתם חרמים לבדק הבית ועשה מעשה בערכין בסוף פרק המקדיש [כ"ט א'] והצריכו פדיון להביא [לההוא] גברא דאחרמינהו (לפיסקי) [לנכסי] (הלכתא) [הלכך] חוששין לדברי ר' יהודה. והמחרים נכסיו צריכין פדיון ואפי' על שוה פרוטה יכול לחלל נכסים הרבה דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל. ואע"ג דשמואל בדיעבד קאמר ה"מ בזמן שביהמ"ק קיים משום פסידא דהקדש אבל בזמן הזה אפי' לכתחלה (לא) ובקרקעות דאי אפשר לאבדן ואתו לידי תקלה התירו בפדיון אבל במטלטלין (שאי) שאפשר לאבדן שלא יבא לידי תקלה לא התירו בפדיון אלא באיבוד. כדתניא [ע"ז י"ג א'] אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תעקר פירות כסות וכלים ירקבו וכלי מתכות יוליכם לים המלח. ואחרי שרב ועולא סבירא להו סתם חרמים לכהנים אם החזיק כהן [בהן] אין מוציאין מידו. והכנויים דאורייתא הן דקימ"ל כר' יוחנן דאיתמר בפ"א [דנדרים] [י' ע"א] כנוים אמר ר' יוחנן (לשם) [לשון] גוים הן ריש לקיש אמר [לשון] שבדו חכמים להיות נודר בהן.
